תמ"א 38, הפעילות הרוחשת סביבה ויישומה ההולך וגובר בבניינים מזדקנים (אשר הוקמו עד 1.1.80) מגדילה את מודעות דייריהם לבעיות שהוזנחו בעבר.

כך קרה גם בבניין באזור מגורים מבוקש בגוש דן.

בבניין 21 דיירים המבקשים ליישם הליך "הריסה ובנייה מחדש" מכוח תמ"א 38 במגרשם. בבניין ניכרים סימני בלאי קשים : עמודים ערומים מטיח, ברזלי זיון חשופים, רעפים פגומים, ריצוף ישן ושבור, גדר קדמית מתקלפת ועוד.

21 הדיירים התאגדו, בחרו יזם, מינו את משרדנו לתכנון המיזם החדש, בחרו עו"ד שייצגם בהליך המורכב ויצאו לדרך.

אלא שלמן ההתחלה קם דייר עז מצח וסרבן ששם לעצמו מטרה אחת : לסכל את קיום ההליכים או לאפשרם בתנאי אחד :

דירתו ממוקמת בקומת הקרקע ופונה לחצר האחורית בבניין. לפני 40 שנה עשה מעשה. גידר לעצמו את החצר האחורית, בנה מס' מדרגות שתובלנה לדירתו, פתח דלת יציאה בחזית דירתו הפונה לחצר, התקין שער בגדר ונעל אותו במפתח.

דיירים, שניסו להיכנס לשטח החצר, המוגדר בתשריט הטאבו כשטח משותף, לא הצליחו, כיוון שהדייר לא אפשר להם לעשות כן. יתרה מזאת, הוא נהג לשאוג על ילדי הבניין, שביקשו לשחק בחצר והטיל את אימתו עליהם.

לא זאת בלבד אלא אף הגדיל לעשות. הוא רוקן את חדר האשפה שמוקם בחצר האחורית מפחי האשפה, התקין מנעול בדלת, והפך אותו למחסנו הפרטי.

דיירי הבניין, שברובם היו ניצולי שואה וחסרי ישע, ניסו לדווח על כך לעירייה ולבטל את רוע הגזירה אך ללא הועיל.

זה היה הסטטוס קוו במשך עשרות שנים.

בתחילת שנת 2014 בבוא היזם להחתים את הדייר על החוזה, שעליו כבר חתמו כל הדיירים האחרים, דרש הדייר במלוא חוצפתו לקבל דירת גן במקום דירה סטנדרטית בדומה לשאר הדיירים בטענה הזויה, שדירתו הנוכחית היא דירת גן בהגדרתה.

בסרבנותו חיבל בהתקדמות הפרויקט.

מבלי לבזבז רגע מיותר, עשה אחד הדיירים האחרים מעשה והגיש תביעה, שמימן בכספו שלו, לפתחו של המפקח לרישום המקרקעין בת"א אשר לאחר שנים ארוכות הוציא את הצדק לאור ורשם פס"ד, המחייב את הדייר הסרבן להחזיר את המצב לקדמותו, להרוס את המדרגות, לאטום את דלת היציאה לגינה, להרוס את הגדר ולשחרר את השטח לשימוש כלל הדיירים.

 

כעת יכולים הדיירים להמשיך במשימתם באין מפרע, לשדרג את דירותיהם ולעבור בעוד כ: 3 שנים לבניין החדש, שיתנוסס במגרש תחת הבניין הישן והמט לנפול.