אחד התמריצים שנקבעו בתיקון השלישי לתמ"א 38 (שקיבל תוקף במאי 2012) ואשר נועד להקל על יישום אופציית הריסת בניין קיים ובנייתו מחדש, מאפשר תכנון הבניין החדש בתחום קווי הבניין התמ"איים. מדובר בתחום הכלוא בין קו הבניין החזיתי

בסך 2 מ', לבין קווי הבניין הצדיים בסך 2 מ' ולבין קו הבניין האחורי בסך 3 מ'.

אפשרות זו מקלה על תכנון יחה"ד החדשות בעבור הדיירים הקיימים, שדרך קבע, דירותיהם המקוריות מורחבות בבניין המוצע עד לגבולות מרפסותיהן המקורות תוך תוספת ממ"ד ושטח עיקרי עד 25 מ"ר.

אפשרות זו אף מקלה על תכנון מגוון יח"ד בעבור הדיירים הקיימים והחדשים, שכן קונטור הקומה הטיפוסית מגדיר שטח גדול בהרבה מן הקונטור המקורי התחום בין קווי הבניין התב"עיים (בד"כ 5-6 מ' לקו בניין קדמי, 3-4 מ' לקווי בניין צדיים ו: 5-6 מ' לקו בניין אחורי). על פניו, תמריץ זה מצוין, ודומה היה, כי יאומץ ע"י כלל הרשויות המקומיות, אלא שהשנה שחלפה מאז מתן התוקף לתיקון זה הוכיחה, שלא ניתן ליישמו בנקל.

בקשות להיתרי בנייה מכוח תיקון 2 (הריסה ובנייה מחדש) נתקלו בהתנגדויות רבות של דיירי המגרשים הגובלים והעמיסו על הוועדות לתכנון ולבנייה ועל מחלקות ההנדסה העירוניות. רשויות רבות מסרבות כיום כמדיניות מתווה לאשר קווי בניין תמ"איים.

רשויות אשר העזו ואישרו שימוש בקווים אלה, נסוגו מהחלטתן האמיצה והתחפרו במדיניות נוקשה.

המקרים היחידים, שבהם מאפשרות הרשויות שימוש בקווי הבניין התמ"איים הנם במגרשים הגובלים בשצ"פ (שטח ציבורי פתוח, דהיינו : פארק, גינה, חורשה) אשר על ידיהם, מן הסתם, לא תוגש כל התנגדות. מציאות עגומה זו מהווה מכשול נוסף בדרך החתחתים ליישום תמ"א 38 / תיקון 2.

​

כעת שומא על מהנדסי ואדריכלי הערים לתת תשומת לבם לנושא זה ולשקול אותו לגופו, בייחוד לאור רצונם העז למנף את רעיון ההתחדשות העירונית בדמות פינוי בינוי נקודתי ו/או אזורי.